מליקוט עצמות לקבורה בארונות

ההלכות השונות במסכת שמחות משקפות את עולמם של התנאים שבה נהג בדרך קבע ליקוט העצמות, אך מן הדיונים בתלמוד הירושלמי עולה שבתקופה זו, בסביבות המאה הרביעית, מנהג זה כבר היה להם זר, וצורת הקבורה הבלעדית שהיתה מוכרת להם היתה בארון:

תני "המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקוטי עצמות"

אמ' ר' אחא: הדא דאת אמ' בארון של אבן אבל בארון של עץ יש בו משום ליקוטי עצמות.

אמ' ר' יוסה: ואפי' בארון של עץ אין בו משום ליקוטי עצמות.  

איזהו ליקוטי עצמות? המעבירין באפיקריסין ממקום למקום.

ר' חגיי בשם ר' זעורה: ליקוט עצמות כשמוען, ותני כן ליקוט עצמות מלקט עצם עצם משיתאכל הבשר.

ניכר מן התלמוד שהוא אינו מכיר את מנהג ליקוט העצמות הסדיר ותהליך הקבורה הכפולה, כפי שדנו בו התנאים ולכן התלמוד נאלץ לשאול 'איזהו ליקוטי עצמות'. התלמוד מסביר שמדובר בעצמות המועברות ממקום למקום, כפי שלמשל הועברו גופותיהם של הנפטרים מחוץ לארץ לבית הקברות בבית שערים. לחילופין, ר' חגיי מצטט את המשנה העוסקת בליקוט עצמותיהם של הרוגים שנקברו באופן לא סדיר (אהלות טז ה).

המחלוקת בין ר' אחא לבין ר' יוסי, בנוגע להעברת עצמות ממקום למקום לא היתה תיאורטית בלבד, והיהודים נדרשו לפסוק בה הלכה למעשה. התלמוד ממשיך ומספר על ר' הלל מכיפרא שהעביר עצמות קרוביו בארון עץ ממקום למקום, והוא פנה לר' מנא בשאלת רב, האם עליו להתאבל? ר' מנא פוסק שלעניין אבלות חל עליו דין ליקוט עצמות כדעת ר' אחא ולפיכך הוא צריך לקרוע ולהתאבל. לעומת זאת, העברת העצמות בארון ממקום למקום אינה נחשבת כליקוט עצמות לעניין ההיתר של הכהן להיטמא.

הנה כי כן, הלכות 'ליקוט עצמות' התעצבו מחדש כאשר האמוראים כיוונו אותם כלפי פרקטיקה חדשה: העברת הארון עם העצמות ממקום למקום. בתוך כך גם נוצרו הנחיות הלכתיות חדשות לאבלות במקרה של העברת הארון.

אם כן, כמו בממצא הארכיאולוגי, כך גם מן המקורות התלמודיים עולה שבמהלך תקופת האמוראים (מאות 3-4) מנהג הקבורה השנייה חדל להתקיים כמציאות חיה. הגורמים לשינויי מנהג ולאימוץ דרכי קבורה חדשות מורכבים ומגוונים, ובמקרים רבים מעבר להשגתנו. המקורות התלמודיים אינם חושפים לפנינו את כל הרקע לתהליך זה, אך הם מעידים על הדינמיות של המנהג ומכירים בו. בד בבד, ההלכה התלמודית הגיבה לשינויי המנהג סביבה והמשיכה לשמר את העיקרון הבסיסי של ליקוט העצמות, ואת האפשרות של בני המשפחה להשלים את תהליך הקבורה בכמה שלבים, תוך יישומו של עקרון זה במצבים חדשים.

לקריאה נוספת

נ' אביגד, בית שערים – החפירות הארכיאולוגיות בשנים תשי"ג-תשי"ח, ג, ירושלים תשל"ב

מ' אביעם וע' שטרן, "קבורה בארונות חרס בגליל בתקופה הרומית", עתיקות 33 (תשנ"ח), עמ' 151-162

ז' וייס, "השפעות נוכריות על הקבורה היהודית בגליל בתקופת המשנה והתלמוד", ארץ ישראל כה (תשנ"ו), עמ' 356-364

ג' אבני, "בתי הקברות של ירושלים ובית גוברין במאות ד-ז לסה"נ כדוגמא לבתי קברות עירוניים בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית", עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית תשנ"ז

י' ברוך וא' לנדס-נגר, "מנהג ליקוט עצמות (Ossilegium) וקבורתן בגלוסקמאות באזור דרומא לאחר ימי הבית השני: נקודת מבט ארכיאולוגית", מחקרי יהודה ושומרון כז (תשע"ח), עמ' 19-47

ג' ברקאי, "קברים וקבורה ביהודה בתקופת המקרא", קברים ונהגי קבורה בארץ ישראל בעת העתיקה, בעריכת א' זינגר, ירושלים תשנ"ד, עמ' 96-164

ר' כחלילי, "התמורה במנהגי הקבורה בשלהי בית שני לאור חפירות בבית העלמין של יריחו", קברים ונהגי קבורה בארץ ישראל בעת העתיקה, בעריכת א' זינגר, ירושלים תשנ"ד, עמ' 173-189

ש' ספראי וז' ספראי, משנת ארץ ישראל: מסכתות מועד קטן וחגיגה, ירושלים תשע"ב

י' פטריך, "קבורה ראשונה על פי מקורות חז"ל: לביאורם של מונחים", קברים ונהגי קבורה בארץ ישראל בעת העתיקה, בעריכת א' זינגר, ירושלים תשנ"ד, עמ' 190-211

ג' פרסטר, "למקורות ומשמעות מנהג ליקוט עצמות (Ossilegium) וקבורתן בארונות אבן קטנים (גלוסקמאות) בקרב יהודים בארץ ישראל בסוף המאה הראשונה לפנה"ס ובמאה הראשונה לסה"נ", לאוריאל: מחקרים בתולדות ישראל בעת העתיקה מוגשים לאוריאל רפפורט, בעריכת מ' מור, ירושלים תשס"ו, עמ' 539-545

ע' קלונר וב' זיסו, עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני, ירושלים תשס"ג

א' רגב, "הקבורה בגלוסקמאות ואינדיבידואליזם בחברה הירושלמית בסוף ימי בית שני", חידושים בחקר ירושלים 17 (תשע"ב), עמ' 239-252

ל"י רחמני, קטלוג של גלוסמקאות יהודיות: מאוספי מדינת ישראל, ירושלים תשנ"ד

1. Aviam and D. Syon, "Jewish Ossilegium in Galilee”, What Athens has to do with Jerusalem: Essays on Classical, Jewish and Early Christian Art and Archaeology in Honor of Gideon Foerster, ed. L.V. Rutgers, Leuven 2002, pp. 151-187
2. Avni, U. Dahari and A. Kloner, The Necropolis of Bet-Guvrin Eleutheropolis, Jerusalem 2008.
3. Hachlili, Jewish Funerary Customs, Practices and Rites in the Second Temple Period, Leiden 2005
4. Zlotnick, Tractate Mourning (Semahot): Regulations regarding to Death, Burial and Mourning, New Haven 1966

[1] ברקאי, קברים וקבורה ביהודה בתקופת המקרא.

[2] קלונר וזיסו, עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני.

[3] חכלילי, "התמורה במנהגי הקבורה"

[4] רחמני, קטלוג של גלוסקמאות, עמ' 53-59; פרסטר, "למקורות ומשמעות מנהג ליקוט העצמות"; רגב, "הקבורה בגלוסקמאות".

[5] Aviam and Syon, "Jewish Ossilegium in the Galilee" ; ברוך ולנדס נגר, "מנהג ליקוט עצמות בדרומא".

[6]   ג' אבני, בתי הקברות של ירושלים ובית גוברין, 78-86; Avni, Dahari and Kloner, Bet Guvrin, 119-121

[7] אביגד, בית שערים; וייס, השפעות נוכריות.

[8]  ספראי, משנה מועד קטן, 48;

[9]  ליברמן, תוספתא כפשוטה, ה, עמ' 1235; Zlotnick, Tractate Mourning

[10] השווה פטריך, 196